<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בן פנחס</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ובפרק השוחט אחד בעוף אמר רב יהודה משום רבי יצחק בר פינחס אין שחיטה לעוף מן התורה דכתיב ושפך את דמו, בשפיכה בעלמא אפילו על ידי נחירה. ופירש רש"י אין שחיטה לעוף מן התורה, והיקישא דזאת תורת הבהמה והעוף, לאקושי בהמה למליקת העוף שתהא שחיטתה מן הצואר. ואפילו מתורה שבעל פה הלכה למשה מסיני אין לו אלא מדברי סופרים. ואין נבלת עוף קרויה נבילה אלא אם כן מתה מאיליה או הרגה אותה שלא על ידי סימנין. אבל נחירה או עיקור סימנין (וכו') [כשר בו]. עד כאן [פירוש] רש"י. ונראה לי דה"ה דאפילו אם החליד או דרס וכן אם שיבר מפרקת בלא רוב בשר ואחר כך חתך הסימנין, כדאיתא (בנדרים) [בנזיר] פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו [כ"ט ע"א]. כמו שכתבתי למעלה בסדר [רב] אחא בריה דרב איקא, דגרסינן דקטן מייתי ציפרין לנזירותו ארשב"ל האי דאב מדיר את בנו קטן בנזיר כדי לחנכו ומדרבנן הוא. אפילו הכי אכל כהן מליקה, משום דסבר תנא דמתניתין אין שחיטה לעוף מן התורה. שבכל ענין שמוציא חיות העוף בסימנין הכל כשרה. כמו שכתבתי למעלה. ורבי יצחק בן פינחס לית ליה שפיכה שפיכה דלקמן בפרק כיסוי הדם [פ"ה ע"א], דמסקינן דלרבי מאיר דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לענין כסוי הדם. דגמר שפיכה שפיכה דכתיב בשוחט קדשים בחוץ דם שפך והכא כתיב ושפך את דמו, מה שפיכת דם האמור בשחוטי חוץ הויא שחיטה שאינה ראויה ואפילו הכי חייב, הכא נמי גבי כיסוי הדם הויא שחיטה. הא לית ליה.
